top of page
בָּאתִי לָעוֹלָם הַיָּפָה © רן גרין

נוֹלַדְתִּי אָנֹכִי,
לְעוֹלָם שֶׁל פַּעַם,
עוֹלָם שֶׁל צֶנַע,
עוֹלָם שֶׁל פַּשְׁטוּת.
אָז הָעוֹלָם,
הָיָה נָקִי וְיָרוֹק.
בָּאתִי לָעוֹלָם הַיָּפֶה,
שֶׁל פַּעַם.
נוֹלַדְתִּי,
בִּכְפַר סָבָא, שֶׁבֶּאֱמֶת הָייְתָה כְּפָר.
בָּרְחוֹב בּוֹ גַּרְתִּי,
הָיוּ פָּרוֹת, תַּרְנְגוֹלוֹת וְעִזִּים.
וּמִצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּבִישׁ,
שָׂדֶה שֶׁל בוטנים.
וְגַם שָׂדֶה שֶׁל תַּפּוּחֵי אֲדָמָה,
אוֹתָם אָנוּ הַיְּלָדִים שֶׁל אָז צָלִינוּ בִּמְדוּרָה.
כְּשֶׁשַּׁבְנוּ מִבֵּית סֵפֶר,
הָיִינוּ בָּרְחוֹב מְשַׂחֲקִים, אֶת הַמִּשְׂחָקִים שֶׁל פַּעַם.
וּבָרֶדֶת הַחֲשֵׁכָה,
הָאִימָּהוֹת קָרְאוּ לָנוּ הַבַּיְתָה.
bottom of page