בְּעֵין הַסְּעָרָה © רן גרין

בְּקִבּוּץ אֶחָד בָּעוֹטֵף,
אָכַלְנוּ אוֹתָהּ!
אוּרִים, אוּרִים, אוּרִים,
שֶׁלִּי.
מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה,
נִהְיָה חֲבֵרִים יוֹתֵר,
קְשׁוּרִים יוֹתֵר,
נוֹתְנִים יוֹתֵר,
וְאוֹהֲבִים יוֹתֵר.
אֵין יוֹתֵר מָקוֹם לְפַלְגָנוּת,
אֵין יוֹתֵר חֲרָמוֹת.
בָּעַיִן הָאַחַת שֶׁלִּי,
צוֹפֶה עָתִיד וָרֹד.
לְמִי?
אוֹתִי אַתָּה שׁוֹאֵל שִׁירִי?
אוּלַי,
אַךְ גַּם אֶת כְּלָל תושבי אוּרִים.
הֵבַנְתִּי שִׁירִי.
מַמְשִׁיכִים,
מַסְכִּימִים חֲבֵרִים?
וַדַּאי רָנִי.
טוֹב, אָז ש
מְאַחֵל:
שֶׁיִּהְיוּ סְעָרוֹת,
שֶׁל בְּרָקִים,
שֶׁל רְעָמִים,
וּגְשָׁמִים.