אלבר שֶׁל מֹשֶׁה © רן גרין

מֹשֶׁה מְהַלֵּךְ,
בְּמִשְׁעוֹלֵי הָאֵל הַמְּנַחֵם.
נוֹתֵן אֶל לִבּוֹ וְאַהֲבָתוֹ,
לְכָל לָקוֹחָה וְלַלָּקוֹחַ.
מו, מו, מו, מֹשֶׁה מִשְׁעָלִי...

נָתָן וְנוֹתֵן לִי,
אֶת מִפֶּתַח לִבּוֹ פְּנִימָה.
כָּל עוֹד לְבַב,
יַעֲלֶה וְיָבוֹא בִּפְנֵי הָאֵל.
מו, מו, מו, מֹשֶׁה מִשְׁעָלִי...

וּמִי יַלְחִין וְיָשִׁיר,
אֶת הַשִּׁיר?
תְּבַקֵּשׁ מִנָּדָב,
אָחִיךְ, עִם הַקְּשָׁרִים שֶׁלּוֹ.
מו, מו, מו, מֹשֶׁה מִשְׁעָלִי...