top of page
אוֹתָךְ © רן גרין

אֶכְתֹּב לָךְ שִׁיר,
ו אָז אוֹתוֹ יַחְדָּו נָשִׁיר.
כַּמָּה שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי,
אֲנִי יוֹתֵר אוֹתָךְ אוֹהֵב.
עַל מָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת כָּעֵת?
אֲנִי רוֹאָה אוֹתְךָ בְּלִבִּי.
סַפֵּר לִי, כַּמָּה אוֹהֵב אוֹתִי?
מֵאִמִּי, אֵין גְּבוּל לָאַהֲבָה שֶׁלִּי.
הַי, בּוֹא נשרקה נָשִׁיר בְּיַחַד אֶת הַפִּזְמוֹן.
אֲנִי פֹּה מוּלֵךְ, אַתְּ פּוֹתַחַת, וַאֲנִי מִצְטָרֵף.
סבבי, אוֹהֶבֶת דּוּאֵט, גַּם בַּמִּטָּה.
הַי, אוֹהֵב שֶׁאַתְּ כָּזוֹ מַמְזֵרָה.
כָּעֵת נְדַבֵּר בְּיַחַד,
אֶת שֶׁלִּבְּנוּ חוֹשֵׁב.
שְׁנֵינוּ יַחַד מַסְכִּימִים,
ש אוֹהֲבִים אוֹתָךְ.
bottom of page