אֹמֶץ לִבִּי © רן גרין

חָזָק חָזָק וְעָמֹק,
בְּמַעֲמַקֵּי לִבִּי,
שׁוֹכֶנֶת אַהֲבָה,
וְגַם נְתִינָה.
אוֹ, אוֹ, אוֹ, אֹמֶץ לִבִּי...

אֹמֶץ הוּא,
אֵינוֹ חָמוּץ אוֹ מָתוֹק.
אֹמֶץ הוּא,
נְתִינָה, אַהֲבָה וּתְפִלָּה.
אוֹ, אוֹ, אוֹ, אֹמֶץ לִבִּי...


וּלְמָה נִתְפַּלֵּל?
לַחַיִּים הַיָּפִים.
לְאֹשֶׁר וְחִיּוּכִים,
לִסְמֹךְ עַל אֱלֹהִים.
אוֹ, אוֹ, אוֹ, אֹמֶץ לִבִּי...

וְכָךְ מִסְתַּיֵּם לוֹ שִׁירִי,
בְּצִפִּיָּה לַשִּׁיר הַבָּא.
בְּצִפִּיָּה לְקָהָל,
כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר, וְהַרְבֵּה.
אוֹ, אוֹ, אוֹ, אֹמֶץ לִבִּי...