אֹופֶק מִתְקַצֵּר וְהוֹלֵךְ © רן גרין

אֹופֶק מִתְקַצֵּר לִי,
בְּהָגוּתִי הָאֲפֵלָה.
הוֹלֵךְ אָנוֹכִי,
בִּשְׁבִילִי הָאֵין סוֹף.
זֶהוּ שִׁיר אוּטוֹפִּי,
עַל אַהֲבָה טְהוֹרָה, וּמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ.
הַשִּׁיר צוֹעֵד,
אֵלַי אֹופֶק צַר וְנֶעֱלַם.
מִתְמַשֵּׁךְ וּמִתְמַשֵּׁךְ הַשִּׁיר,
אֶל אֹופֶק מִתְבַּהֵר.
וּבָאֹופֶק מַמְתִּין לִי,
אֱלוֹקִים שֶׁשּׁוֹמֵר עָלַי מִצָּרָה.
לְפֶתַע מִתְגַּלִּים,
אופקים חֲדָשִׁים.
אופקים שֶׁל צִיּוּר,
אופקים שֶׁל שִׁירֵי אַהֲבָה.
זֶהוּ שִׁיר שׁוֹנֶה,
שֶׁמְּנַחֵם וּמְחַבֵּק אֶת נַפְשִׁי.
זֶהוּ שִׁיר,
שֶׁנּוֹתֵן בִּי כּוֹחַ וְעֹז.
כּוֹחַ לְהִתְגַּבֵּר ,
עַל הַמִּלְחָמָה הַכּוֹאֶבֶת.
כּוֹחַ,
לַהֲגוֹת שָׁם.
כּוֹחַ לִצְפּוֹת,
עָתִיד מֻשְׁלָם.
וְכָךְ תַּם שִׁירִי,
בְּאֹופֶק מֻשְׁלָם.