אָדָם מָלֵא וְשָׁלֵם © רן גרין

מִיהוּ הֶחָכָם בְּאָדָם?
שְׁאֵלָה מַכְשִׁילָה,
כִּי, הָיוּ וְיֵשׁ הֲמוֹנִים.

אַךְ אָנוֹכִי, חָשׁ שָׁלֵם,
אֵם עַצְמִי וּסְבִיבָתִי,
שֶׁלָּמְדָה לְהָכִיל אוֹתִי.

מְשׁוֹרֵר שֶׁיּוֹרֶה שִׁירִים,
בִּצְרוֹרוֹת,
וְגַם סֵפֶר יְלָדִים מְנֻקָּד.

אָדָם לְאָדָם,
שׁוֹמְרִים מֶרְחָק,
רַק חֲבֵרִים מִתְקָרְבִים,
לְשָׁלוֹם לוֹחֲצִים יָדַיִם.

תָּחוּשׁוּ שַׂלְוִים וּרְגוּעִים,
בְּחֶבְרַת הַחֲבֵרִים הַקְּרוֹבִים,
תַּעֲשׂוּ צְחוֹקִים,
וְכִּיֵּף חַיִּים.

תִּקְרְאוּ בְּשִׁירִים,
תְּעַיְּנוּ בַּסְּפָרִים,
וּבַל תִּשְׁכְּחוּ,
עִם רֶדֶת הַלַּיִל לְסַפֵּר סִפּוּר,
שֶׁל לַיְלָה טוֹב לַיְּלָדִים.