אָדָם לְאָדָם © רן גרין

מִי שֶׁנּוֹתֵן נְתִינָה טְהוֹרָה,
אֱלוֹקִים שֶׁבִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת,
מִתְחַשֵּׁב בּוֹ וְשׁוֹמֵר עָלָיו.

יוֹדֵעַ זֹאת אָנוֹכִי,
מֵעַצְמִי,
רַק חֲסֵרָה לִי אֱלוֹקִים בַּת זוּג.

טוֹב רָנִי שֶׁלִּי,
שָׁמַעְתִּי בַּקָּשָׁתְךָ,
מִיָּד מְטַפֵּל בָּהּ.

כִּי אַתָּה מָתוֹק,
כֻּלְּךָ נְתִינָה,
וּמַגִּיעָה לְךָ אַהֲבָה גְּדוֹלָה.

תּוֹדָה אֱלוֹקִים,
אֵין מִלְּבַדְּךָ בַּיְּקוּם,
מְצַפֶּה בְּכִילְיוֹן עֵינַיִים לְאַהֲבָה גְּדוֹלָה וּמְחַבֶּקֶת.

יוֹדֵעַ אֱלוֹקִים,
גַּם שִׁירַי,
מְאֹהָבִים בִּי.