אַבָּא עַזָּאם, וּבֵן גַּם עַזָּאם © רן גרין

הַשְּׁנַיִם דָּרִים,
בְּעוספיה.
הָאָב מְבֻגָּר בַּשָּׁנִים,
מִתְנַהֵל בְּכִיסֵּא גַּלְגַּלִּים.
אָב, אָב, אָב, וּבֶן עַזָּאם...

הַבֵּן עַזָּאם,
יְדִידִי מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים.
אֶת הָאָב, אֵינִי מַכִּיר,
אַךְ לְסַיֵּעַ לוֹ לְהִשְׁתַּקֵּם, רוֹצֶה אָנֹכִי.
אָב, אָב, אָב, וּבֶן עַזָּאם...

יַגִּידוּ הַיָּמִים,
הַאִם תְּפִלָּתִי עָזְרָה בְּמַשֶּׁהוּ.
הַשִּׁיר הַזֶּה, הוּא פָּשׁוּט לִקְרִיאָה,
וְכֻלּוֹ עוֹלֶה וּבָא מִנְּתִינָה וְאַהֲבָה לְזוּלַת.
אָב, אָב, אָב, וּבֶן עַזָּאם...