אֶפֶס שֶׁאַתָּה © רן גרין

אֶפֶס מְאֻפָּס שָׁנִים אָחוֹרָה,
נָפַלְתָּה לְבִיבִים שֶׁל גּ'וֹרָה.
שֶׁאַתָּה מְנַסֶּה לַעֲלוֹת קָדִימָה,
מַשֶּׁהוּ עוֹצֵר וּבוֹעֵט הַצִּדָּה.

וְאָז, מַשֶּׁהוּ אוֹ מִישֶׁהוּ קָרָא,
שׁוּבָהּ אֵלַי, דְּחֹף חָזָק לְמַעְלָה!
כֵּן, זוֹ אָכֵן שֶׁל אֵלִי, פְּקֻדָּה.
מַאֲזִין לְךָ, כְּבָר מְנַסֶּה.

הַי אֵלִי, מַצְלִיחַ לִי, אַחְלָה,
יֹפִי רָנִי, צַעַד וְשַׁעַל, תַּמְשִׁיךְ כָּכָה!
אָכֵן, גּוּפִי גַּם מֹחִי, מִתְמַלְּאִים אֵנֶרְגִּיָּה.
סַבַּבָּה, רוֹאֶה אוֹתְךָ, גַּם אוֹהֵב שֶׁאַתָּה.

מִי אֲנִי, שׁוֹאֵף אֲוִיר, נוֹשֵׁף רוּחַ שֶׁל תַּעֲלוּל.
הוֹגֶה דָּגוּל כְּמוֹ שַׁבְּלוּל,
שֶׁמִּתְכַּרְבֵּל וְאָז פּוֹרֵץ גַּם לְחוּ"ל.
הֵחֵל בְּאֶפֶס וּמַמְשִׁיךְ הֱיוֹת בּוּל,