אֵתִיקָה © רן גרין

אֵתִי יוֹדַעַת מַהִי טַקְטִיקָה,
וְהוּא יוֹדֵעַ מַהִי אֵתִיקָה.
מָה, עַל הַהַתְחָלָה נוֹתֵן בָּרֹאשׁ?
כֵּן, מַדּוּעַ לֹא?
כִּי אַתָּה רוֹצֶה לְהִסְתַּלְבֵּט עָלַי?
חָס וְחָלִילָה, רַק שֶׁתְּבַקֵּשׁ שֶׁאוּלַי נְקַשְׁקֵשׁ?
בְּכַּיֵּף, בּוֹא אֵלַי בְּשֵׁשׁ בָּעֶרֶב!
סָגוּר, אֵיזֶה צֶבַע רוֹצָה לַוְּרָדִים?
תָּבִיא כָּחֹל, תְּכֵלֶת וִירַקְרַק.
הַי, אֵלֶּה בְּדִיּוּק הַצְּבָעִים שֶׁלִּי.
שְׂמֵחָה עֲבוּרְךָ, זוֹ הַתְחָלָה כִּלְבָבִי.
אֶת רוֹאָה, מַאֲמִין שֶׁנִּסְתַּדֵּר אֵתִי.
תַּגִּיעַ כְּבָר וְנִרְאֶה, אָחִי.
יָצָא לָנוּ חֲרוּזִים, רוֹאָה אֲנַחְנוּ כְּבָר מְחֻבָּרִים.
תַּגִּיעַ בְּשֵׁשׁ וְנִרְאֶה, יוֹדֵעַ לְאָן לְהַגִּיעַ.
מַמָּשׁ לֹא, גַּלִּי לִי.
רְחוֹב אַבָּא הִלֵּל בְּרָמַת גַּן.
וּמָה הַמִּסְפָּר?
תִּתְקַשֵּׁר וְאֶלָּוֶה אוֹתְךָ בטלפון.
וּמָה לְהָבִיא לָךְ?
תְּנַחֵשׁ מָה אֲנִי אוֹהֶבֶת וְנִרְאֶה עִם תִּקְלַע בּוּל?
לְפִי הַצְּבָעִים, אוֹהֶבֶת יָם כָּמוֹנִי וְטוּרְקִיז אוֹהֶבֶת?
וַדַּאי, נִרְאֶה לִי שֶׁאָנוּ בּוּל מַתְאִימִים.
וואו, הוֹלֶכֶת לִהְיוֹת לָנוּ פְּגִישָׁה מֵהַסְּרָטִים.
שִׂימִי לֵב, יָצְאוּ לָנוּ חֲרוּזִים.
כֵּן, כִּי אֲנַחְנוּ כַּנִּרְאֶה מַתְאִימִים.
יָפֶה, וְזוֹ משמהותה שֶׁל,
אֵתִיקָה.
חָה חָה חָהּ...