עם האוכל בא התאבון.

ככול שיש עוד ועוד פרויקטים מעניינים, בעלי משמהות.

מאתגרים, אמנותית ועיסקית,

יש חשק ותאבון לעוד...

לפגוש, עוד אנשים כמוני,

שאוהבים אנשים,

מדברים בשפתי,

מצליחנים ומעוררים השראה.

נתינה נטו היא בגנים שלהם,

חושבים מחוץ לקופסה,

ורואים את הנולד לפני כולם.

יודעים להמציא את עצמם מחדש,

כל פעם, ואף להפתיע את עצמם.

אנשים כמו: דורון אלמוג שהקים את "עלה נגב"

כפר שיקומי לילדים עם מוגבלויות.

ועל הכפר אפרט בפוסט נפרד.

אך כבר אציין, שאין עוד מקום כזה,

שכולו נתינה, חיבוק ואהבה לכל אחד ואחד.

ואני רוצה להפוך למותג,

שאנשים כאלה, מחפשים אותו.

שהם ירצו אותי, כפי שאני רוצה אותם.

הפרויקטים שאני שוקד עליהם בימים אילו הם:

* ויטראז' להדסה הר הצופים.

* עיצוב חלונות לישיבה בבני ברק.

* קירות מסך בהדפסה קרמית ל"טיפת חלב" בקריות.

* עיצוב חלונות לבית כנסת בהר חומה.

* ויטראז'ים לבית כנסת בעומר.

* ופרויקטים נוספים על הפרק כמו: מגדל עלית, זכוכית חכמה להכשרת הישוב ועוד...

אך ספינת הדגל: עיצוב פנים של בית החולים השיקומי "עלה נגב"

בגישה הוליסטית, מחבקת ואוהבת את כל הנמצאים במקום.

{ פירוט על פרויקט זה בנפרד, בקרוב ]

ובריצה הבוקר, חשבתי על דורון, ועל הרצאה שלי בטד.

שתלתי במוחי את התסריט, מעורר ההשראה.

1- איך יואל בן 92 ראה מה שהרופאים לא ראו.

2- אני חוזר לחיים טובים יותר, זה המפתח.

3- שבת בבוקר ניתוח להסרת הגידול.

4- מאז אני במסע שיקום עצמי.

5- במשך שנתיים עליות ומורדות, אישפוזים חוזרים.

6- חש בודד, חושב על אובדנות.

7- מתחיל דיאטה וכושר, ירדו כ-25 ק"ג.

8- מתחיל לרוץ, עד חצי מרתון, וזהו, הלאה.

9- כל יום אני מפתיע את עצמי.

10- האונה הימנית עובדת, ורעיונות יצירתיים עולים

11- ואז אני דואג לממש אותם, כמו ההרצאה הזו, שנולדה בעת ריצה.

ואם אני יכול, כל אחד יכול.