סנכרון בין מוחות עשוי להיות סוד כוחו של האדם.

סנכרון בין מוחות עשוי להיות סוד כוחו של האדם.

במחקר מרתק שנערך בימים אילו אני מבין שהדרך בה מוחי עובד נכונה היא. ביכותי להשפיע על אנשים כלבבי בקלילות ובנעימות בכך שאני משדו לה ולו אושר, שאנחנו מחוברים כבר. יותר מכך, הם קולטים ששוה להם להיות שותפים לדרכי, כי דברים טובים יקרו להם בקשר עימי.

זו מתת אל שאני משתמש בה להשפיע על הרבה ידוענים בדרך של שידור חיוניות והצלחות שהם יהיו שותפים להן. לכן הם ממהרים לשתף איתי פעולה, זה מתגמל וכה קל לי לעשות/לגרום להם לחבור לעשייה שלי.

איך אני עושה זאת?

שאלה מעולה!

בעזרת הנוירונים שבמוחי, אני משדר להם: אהבה, חיוניות, אושר והם מגלים את הרוח שיצא להם מזה. כי אני מונע מנתינה לאחר. נתינה שמהר מתגמלת אותי.

לדוגמה, בפדקאסט שלי "החיים יפים הם" אני מבטיח ומקיים להם חשיפה ברבים, ולהזרים להם עוד ועוד לקוחות. האמת, אני רק בתחילת הדרך, אך רואה את הפריצה הגדולה שתתרחש בקרוב.

כמי שמצליח להקליט פרק עם ידידי דורון אלמוג שהוא יו"ר הסוכנות היהודית באוגוסט הקרוב, שתדעו דורון היום עמוס מאי פעם. לאחר מכן פרק עם הרצוג הנשיא, וואו, איך זה אפשרי תשאלו, בקלות.

כי מי שמעז מצליח! ועל מה נדבר?

נדבר על "העם היהודי לאן" ולי יש דעות מגובשות במגוון נושאים לדוגמה: איכות סביבה. לדעתי העולם מתהפך עלינו, כי אנו ובעיקר המעצמות הורסות את העולם. מה הפתרון שאני מציע?

שכל האנושות תשוב להיות לקטים, כמו פעם שהאדם הופיע בגן עדן של אלוהים. רן הוא שמי, אז לאן אני רץ? לאן אני רוצה להגיע?

לתקן את העולם שהאנושות כולה תוכל לשרוד בו.

האם זה פשוט? לא ולא~ צריך שת"פ עם המעצמות שהן למעשה אחרות למצבנו זה! שם משפחתי הוא גרין- ירוק, לכן אני מחויב לאיכות סביבה, ואף עסקתי בתחום כ- 10 שנים, עד שפרשתי לדרכי החדשה ד היום.

אז בחייך האנושות כולה, מה אתם רוצים?

לאן נלך ולאן נגיע את חושבות, האנושות?

לפי מחקר מתפתח, למוחות של בני אדם יש יכולת להתאים את פעילותם, שמאפשרת שיתוף פעולה יעיל יותר.

סנכרון בין-מוחי הוא אופציה ביולוגית שיכולה להפוך שני אנשים ליחידה, אומרת פרופ' רות פלדמן, מהחוקרות המובילות בתחום.

עד לפני שנים לא רבות התמקדו חוקרי מוח בעיקר בתהליכים שמתרחשים בתוך המוח הבודד משפיעים. בסריקות ב- מ ר י גילו m בדקו מדענים אילו אזורים במוח מופעלים בעת ביצוע מטלות קוגניטיביות. בהדרגה התגלה שהמוח פועל כרשת מסועפת.

אבל חלק ניכר מהפעילות האנושית לא נעשה ביחידות, אלא בשיתוף פעולה. טכנולוגיות חדישות, שמאפשרות למדוד פעילות מוחית בסביבה טבעית יחסית, מספקות למדענים הזדמנות לבדוק את מוחותיהם של אנשים שפועלים יחד.

כך נמצא שבמקרים מסוימים יש תיאום בין הפעילות המוחית של אנשים שונים – נוצרת חפיפה בין גלי המוח שלהם וייתכן שגם תאי עצב באזורים מקבילים של המוח פועלים באותו זמן. במילים אחרות, המוחות הופכים ל"מסונכרנים.

המחקרים בתחום המתפתח של מדע המוח החברתי עומדים כיום בחזית הניסיון להבין את הפסיכולוגיה והנוירוביולוגיה האנושיות.

סנכרון בין-מוחי הוא אופציה ביולוגית שיכולה להפוך שני אנשים ליחידה,. כמו אצל יונקים אחרים, גם אצל בני אדם התהליכים הסינכרוניים הראשונים נוצרים בקשרים חברתיים שבונים את המוח בינקות, למשל עם אמא ואבא. הקשרים האלה מתכנתים את המוח שלנו ויוצרים בו חיווט לאפשרות של סנכרון

החוקרים בודקים סנכרון בין-מוחי מתוך הדמיה של אינטראקציות חברתיות. בחלק מהניסויים נעשה שימוש בטכנולוגיית fNIRS. הנבדקים חובשים מעין כובע ים, שבו מוטמעים פנסים קטנים שמקרינים למוח אור באורך גל הקרוב לאינפרה-אדום.

אור באורך גל כזה מאפשר לדמות את הפעילות המוחית בצורה לא חודרנית.

כך יכולים החוקרים לבחון מה קורה בכמה מוחות בעת ובעונה אחת.

נמצא שככל שהאינטראקציה החברתית קרובה יותר, הסנכרון חזק יותר. מעורבים בו יותר אזורים במוח, ביותר תדרים של פעילות מוחית.

מידת הסנכרון שנוצרת בין אמא למתבגר בשיחה פנים אל פנים, לעומת הסנכרון שנוצר בשיחת זום. נמצא שבשיחה פנים אל פנים נוצרו תשעה קשרי סנכרון בין אזורים נרחבים במוח של האמא והילד.

ארבעה מקשרי הסנכרון חיברו את המוח הימני של האם למוח הימני של הילד, שלפי מחקרים אמון על עיבוד אותות חברתיים ורגשיים לא מילוליים. לעומת זאת, בשיחת זום נוצר קשר סנכרון יחיד, בין המוח הימני של האמא למוח השמאלי של הילד. "חשוב שהורים ידעו את זה.

עם ילד מתבגר צריך לתקשר כשגם ההורה וגם הילד נוכחים באותו חלל.

חוקרים משערים שהסנכרון התפתח מפני שהוא תרם לאבולוציה של החברתיות. לבני אדם יש דחף ליצור קשרים ולשתף פעולה, והסנכרון הבין-מוחי עשוי להיות אחת הדרכים שבהן המוח האנושי מסייע בכך.

תופעת הסנכרון הבין-מוחי מעלה שאלות רבות. "עד לפני 20 שנה בכלל לא חקרו את המוח בזמן אינטראקציה", אומרת פלדמן. "זה שינוי פרדיגמה ויש המון דברים שעוד לא ידועים לנו". שאלה שעדיין אין לה תשובה, לדוגמה, היא האם נוצר סנכרון גם בסיטואציות לא חיוביות ואף מפחידות. "הנוירוביולוגיה של השנאה בנויה על אותם יסודות כמו הנוירולוגיה של האהבה.

שאלה מרכזית בתחום היא האם ניתן לפתח שיטות לחיזוק סנכרון.

מנסים לאמן אנשים להסתנכרן באמצעות נוירופידבק דיאדי.

בנוירופידבק האדם מקבל אות ויזואלי או אודיטורי, שמשקף את רמת ההפעלה של אזור במוח בזמן אמת, כך אפשר לאמן את האדם לשנות את הפעילות של האזור הזה.

אימון בנויורפידבק כבר משמש לטיפול בהפרעות חרדה והפרעות קשב וריכוז. טכנולוגיה שהחוקרות פיתחו לאחרונה מאפשרת מדידה של הפעילות בשני מוחות, תוך חישוב בזמן אמת של רמת הסנכרון ביניהם. הנבדקים רואים על צג של מחשב דג ששוחה.

ככל שהם יותר מסונכרנים הדג שוחה מהר יותר, בודקים אם מתוך ניסיון לגרום לדג לשחות מהר יותר, שני האנשים יכולים ללמוד להגביר את הסנכרון ביניהם.

אם יתברר שאפשר ללמד בני אדם לשפר את הסנכרון ביניהם, היכולת הזאת תוכל לסייע במצבים שבהם יש קושי בסנכרון.

ידוע, למשל, שילדים על הספקטרום האוטיסטי מתקשים יותר להסתנכרן עם אחרים. שימושים אחרים יכולים להיות לפתרון קונפליקטים או לטיפול זוגי. בשנים האחרונות מתרחש מעבר ללמידה לא במתכונת של פנים אל פנים. אנחנו רוצות לבדוק עד כמה אינטראקציות בין מורה לתלמיד חשובות ללמידה ועד כמה הסנכרון משחק תפקיד בלמידה.

בהקשר זה. בניסוי כל התלמידים בכיתה, וגם המורה, ישבו בשיעורים עם מכשירים שניטרו את פעילות מוחם. בשיעור אחד המורה קראה את הרצאתה מהדף, באחר הרצתה בעל פה, בשיעור שלישי צפו בווידיאו ובשיעור נוסף התקיים דיון כיתתי. הסנכרון המוחי הגבוה ביותר בין התלמידים נוצר בשיעור שבו נערך הדיון, ושם הייתה ההנאה של התלמידים הגבוהה ביותר וגם הלמידה הייתה הטובה ביותר.

יתכן שסנכרון בין-מוחי קבוצתי מתרחש גם באירועים המוניים.

נבדקים שחולקו לקבוצות של שלושה נתבקשו לחשוב יחד מה ייקחו איתם לאי בודד. בסוף הדיון הם התבקשו לבחור מנהיג שיחליט מה מכל הפריטים שעלו בדיון ייכלל ברשימה הסופית.

ממצא בעל השלכות פוליטיות היה שכמנהיג נבחר האדם שהסנכרון בינו לבין שני האחרים היה הגבוה ביותר. פוליטיקאים מיומנים כנראה עושים שני דברים הם גורמים לקהל שלהם להסתנכרן – הם מורידים או מעלים את הפעילות המוחית של כולם באותה דרך. בנוסף, כאשר הם נמצאים באינטראקציה ישירה עם מישהו, הם יודעים להתאים את עצמם לאדם שהם מדברים עימו.

החוקרים לא יודעים כיצד הסנכרון נוצר. האופן שבו מוחות נפרדים לומדים לפעול בצורה מתואמת נותר בגדר מסתורין. התיאום בין המוחות הוא תוצאה של חוויה משותפת. האנשים רואים או שומעים אותו דבר, ולכן מוחותיהם פועלים בצורה דומה. אם כך, הרי שהסנכרון נובע מהגירוי, ולא ממנגנון חברתי מוחי

חוקרים מחפשים חיזוקים לכך שהסנכרון הוא אכן מנגנון מוחי שנועד לשפר אינטראקציה חברתית, ולא רק תוצאת לוואי לתפיסה של מציאות זהה. כאשר שני אנשים, או יותר, חווים חוויה, הנוכחות המשותפת היא חלק מהחוויה הנתפסת, שיכולה בפני עצמה ליצור את הסנכרון המוחי.

האתגר הוא אפוא לנטרל את ההשפעה של הגירוי המשותף על הסנכרון המוחי. דרך אחת לתמוך בהשערה שסנכרון הוא מנגנון מוחי אמיתי,

ולא רק תגובה למציאות זהה, היא אם נצליח להגביר סנכרון באמצעות אימון. אבל נדרשת עוד עבודה לפני שנוכל לקבוע שסנכרון הוא אכן מנגנון מוחי בעל תוצאות.

מבוגרים אמנם פחות תלויים בוויסות מבחינה חברתית, ממשיכה אציל, אבל מכיוון שהחברותיות כל כך מהותית לבני מיננו, גם בבגרות מצבנו הפיזי והרגשי מווסת טוב יותר כשאנחנו בתוך קשר. סנכרון הוא אסטרטגיה מאוד יעילה לוויסות חברתי, פסיכולוגי וגופני. אכן, במחקר שפרסמה הקבוצה נמצא שגברים ונשים נמשכים יותר לבני זוג שמסתנכרנים אליהם פיזיולוגית כאשר אדם אחר משפר באופן עקבי את הוויסות שלנו אנחנו נקשרים אליו

הסנכרון גם מאפשר למוח להתכונן טוב יותר לרגע הבא. כאשר אנשים מסונכרנים הם קשובים זה לזה ולסביבה ובאמצעות למידה וניבוי מצליחים להתאים את עצמם למה שעומד להגיע. המוח משתמש בתבניות כדי להתאים את ההתנהגות לסביבה ולכן סביבה מסונכרנת מאפשרת למוח לעבוד ביעילות רבה יותר. זה מסביר למה סנכרון קשור בתפקוד יותר טוב.

אנחנו כבני אדם יכולים ליצור קשר שיש בו גם היבט ביולוגי, גם היבט התנהגותי וגם היבט מנטלי.

ואיך הפלא הזה קורה. אין שאלת מחקר יותר מעניינת מזה.