כחול עמוק מעורבב בירוק חם יוצא טורקיז מגוון.
כחול עמוק מעורבב בירוק חם יוצא טורקיז מגוון.
זה הצבע שלי שבחרתי אינטואיטיבית.
מסתבר שיש משהו בגו, מישהו ממעל עזר לי בבחירה.
יותר מזה מירב האנשים אוהבים את הכחול כצבע החם ביותר.
והוא בכלל נחשב כצבע קר, יודע זאת אני כאמן שאני.
לא כל דבר אנחנו יודעים וצריכים להסביר.
לא תמיד יש לנו תשובה מוכנה לשאלות אישיות שנועדו כדי
להכיר אותנו טוב יותר בדייט ראשון.
אבל איכשהו, משום מה, יש תשובה אחת שאנחנו יודעים לשלוף מיד,
אפילו מתוך שינה, כמעט מאז ומתמיד, מהו הצבע האהוב עלינו.
לפעמים אין לנו מושג למה אנחנו אוהבים דווקא שחור או ורוד,
ולפעמים יש לזה הסבר: אדום כי את/ה אוהדים הפועל ת"א.
חום דבש כי זה צבע העיניים של אהובתך.
כחול כי את/ה מת/ה על הים, צהוב כי נולדתם בקיץ.
יש גם סיבה מדעית לכך שאנחנו אוהבים צבע מסוים ולא צבע אחר.
בניגוד להמון תשובות על בחירות או התנהגויות אנושיות,
בעניין הצבעים דווקא אין גורם אבולוציוני מובהק.
הרי צבע הוא אף פעם לא רק צבע.
צבע – כמעט כמו המנועים המוכרים של החושים.
ריח וטעם – יכול לאצור בתוכו זיכרונות, רגשות וחוויות.
כשאנחנו נתקלים בצבעים, יכול להיווצר שיתוף פעולה מוחי בין ההיפותלמוס,
שאחראי על ויסות גירויים, לבין האמיגדלה, שמאחסנת זיכרונות רגשיים.
שני חלקי המוח הללו חוברים כדי לספק לצבעים עוד שכבות ועומק.
העדפת צבעים יכולה להיות חלק מזיכרון נעים או לא נעים שחווינו בעבר.
כמו כן לסט הערכים האינדיבידואלי שגיבשנו במשך השנים.
החל מקבוצת הכדורגל שאנחנו אוהדים ועד לכוכב הקולנוע שאנחנו מעריצים.
באותה מידה, גם גורמים סביבתיים – כמו אקלים, תרבות, דת, קולינריה, מדע ואופנה,
יכולים למלא תפקיד חשוב באופן בחירת הצבעים שלנו בכל אחד מתחומי החיים.
שלושת האלמנטים: נעימות, אינדיבידואליזם וסביבה.
יוצרים מעין גרעין שבו הנעימות נמצאת במרכז.
האינדיבידואליזם עוטף אותה והסביבה היא הקליפה החיצונית.
ככל שהצבע נוגע בחלק הפנימי יותר, כך הוא משמעותי יותר עבורנו.
צבע שמקבל ציון גבוה הוא זה שאנחנו קשורים אליו במובן העמוק יותר:
1- הוא שייך לקהילה או למקום הגיאוגרפי שבו גדלנו.
2- קשור לאופן שבו התגבשנו עם השנים.
3- נוגע בלב שלנו, בבטן הרכה, בחוויה בלתי נשכחת לטוב או לרע.
בצבעים אין אמת אבסולוטית אחת.
חוץ מהצבע הכחול כנראה, לי
זה ברור.
ומה איתך?
מהו הצבע האהוב שלך?
קחו למשל את המושג "דם כחול"
אין לו באמת לדם צבע שונה מאדום.
אך המושג הזה מוקדש למלוכה ומלכות.
כלומר מורמים מעם, הגזע העליון שמקבל כבוד והרבה ברוב המדינות.
כחול, כאמור, הוא הצבע שבחר הטבע כדי להגדיש את הדברים הכי חיוביים ואינסופיים.
גם אם מתאמצים לחשוב על דברים כחולים רעים, הם לא באמת כחולים.
סימן כחול כתוצאה מחבלה הוא יותר סגול, אדום ושחור מאשר כחול.
על פי חוקי הפסיכולוגיה של הצבעים, שצמחה מתוך תיאוריית הצבעים
שנחקרה ונהגתה על ידי גתה לטובת מטרות אמנותיות כבר בשלהי המאה ה-18,
כחול משדר עצב, קור וריחוק.
אבל נתפס לא פחות מכך כצבע שמשקף שמרנות ומסורת,
נחשב בטוח, נינוח ושקט ומייצר תחושת ביטחון, יציבות ואמינות.
ברמה הפיזיולוגית והבריאותית הוא מסייע להורדת לחץ וחום.
בעולם התעסוקתי הוא תורם לפרודוקטיביות וליצירתיות.
המקום היחיד שבו הוא טעון שיפור דרסטי הוא העולם הקולינרי.
העובדה שהוא לא נמצא בצלחת שלנו גורמת לנו להיות חשדנים כלפיו,
ולחבר אותו רגשית עם רעל וחוסר אותנטיות.
אז בתאבון לך, לא לאכול כחול, אך לחוות לראות בהנאה ממנו ודאי שכן.
לצבע הכחול יש משמעויות מגוונות שמשתנות מתרבות לתרבות,
אבל נמצאות על אותה פלטת תכונות.
בהודו הוא מייצג אמת, אהבה ורחמים.
באמריקה הלטינית הוא מזוהה עם שלווה (וכפועל יוצא מכך גם עם אבל).
בצפון אמריקה הוא משדר רוגע ואמינות.
במערב אירופה הוא שם נרדף לתכונות כמו אחריות ונאמנות.
בעולם המערבי, מי שיש לו "אישיות כחולה" נחשב למי שאוחז בדרך כלל
בתכונות כמו חמלה, כנות, דמיון ואמפתיה.
אז האם את/ה כחול?
ענו לעצמכם ויכולים אף לספר לי בתגובה.
אבל תכונות טובות יש גם לצבעים כמו אדום, צהוב ואפילו שחור.
אז מה בכל זאת הופך את הכחול לכל כך אהוב?
לפי החוקרים וההוגים שבדקו, ניתחו וחיפשו תשובות צבעוניות מעניינות
ההעדפה לכחול נובעת בסופו של דבר מתוך אהבה בראשיתית.
קשה עד בלתי אפשרי למצוא נקודות דמיון בין מלך מצרי קדמוני בשם סמרחת
לבין רוכב הארלי דיווידסון קנדי בשם פטריק.
עד שחושבים על הדברים הפשוטים והיומיומיים שגורמים לנו ליהנות.
כמו התבוננות ארוכה בשמיים כחולים נטולי עננים
או טבילה ממושכת בבריכה, ג'קוזי חם או בים עם גלים לבנים.
אז באמת תגידו לעצמכם מהו הצבע שלכם
ותגלו מי ומה אתם.
ואם הגעת עד לפה
זה סימן שאהבת את הפוסט הזה.
אשמח לקבל תגובות
לדבר על זה.
כמובן שרשאים לשתף כמה שיותר,
כדי לעזור לעוד ועוד
אנשים.
