כָּל הַכּוֹכָבִים זוֹרְחִים רן גרין

כָּל הַכּוֹכָבִים זוֹרְחִים

נְגוֹהוֹת שֶׁל הִרְהוּרִים.

לִי יוֹם לִי לַיְלָה,

לִי יֵשׁ אַהֲבָה

וְהִיא נוֹגַעַת בַּשָּׁמַיִם.

כּוֹכָבִים בְּכָל הַצְּבָעִים

צְהֻבִּים וְרֻדִּים זוֹהֲרִים

מְאִירִים אֶת הַשָּׁמַיִם בְּנִצְנוּצִים.

פּוֹרְחוֹת הֵן עֵינַי, מְלַטְּפוֹת

אֶת הַשָּׁמַיִם,

רוֹאֶה פַּרְפָּרִים אֶל לִבִּי,

טוֹב לִי כִּי אַתְּ אֲנִי.

הוֹשִׁיטִי לִי, פִּתְחִי לִי,

רְאִי אוֹתִי בְּשִׂמְחָתִי.

זָהָב טוּרְקִיזִי הוּא הַצֶּבַע שֶׁלִּי,

כְּכוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם זוֹרְחִים,

בּוֹהֲקִים בְּלַהַט הָאֲפֵלָה.

לִי אֶת יוֹם, לִי אֶת לַיְלָה,

מְתוּקָה כְּצוּף הִיא הָאַהֲבָה.

הַפַּרְפָּרִים שֶׁלָּנוּ חָפְשִׁיִּים הֵמָּה,

כַּנְפֵיהֶם כְּמֶשִׁי בַּרְקָנִי

כְּמַשָּׁב הַמְּנִיפָה.

אַתְּ לִי יוֹם, אַתְּ לִי לַיְלָה.