בצהרים אתמול ב- 10.4 נסעתי לב"ש

בדרכי לבאר שבע סופה משום מקום.

של חול, קוחיות וכל מיני דברים שעפים באוויר,

תוסיפו לכך גשם זלעפות, רוח מטורפת וכביש מוצף

הראות אין מה לדבר אפס, נוסעים לאט וישרים בפול

תאורת אזהרה מופעלת שלא היכנסו בי מאחור.

הכביש מוצף כי הניקוז לא מסוגל להכיל את כל המים.

בבאר שבע עצמה, אותו דבר הסופה נמשכת ועדיין קשה לראות ממטר.

וכשהגעתי ליעדי המבול כפי שתואר בתנ"ך פסק באחת.

שעה אחרי נהגתי ליעד הבא בב"ש לקנות יורו לקראת טיול בפורטוגל.

הכבישים ללא מים, מערכת הניקוז עשתה את שלה,

כי יש לה ראש עיר מעולה.

צעיר בגילו, מסור לעירו והוא מספר 1 בארץ כראש עיר ואם בישראל.

משם המשכתי לתחנה המרכזית לקנות יורו

לקראת נסיעה לפורטוגל בתחילת מאי.

מנובמבר 2018 לא הייתי בחו"ל, כי הייתי טרוד בשיקום של עצמי.

אז כן הגיע זמני לשוב לטייל בעולם, מתנה לכבוד יום הולדתי.

וכאשר אשוב, נראה האם נחגוג יחדו,

או שאהיה עסוק מידי, סביר שזה מה שיקרה.

ובדרכי חזרה הביתה שוב גשם כמו מקודם, אך בשלב מסוים פסק.

בהתקרבי לביתי הגשם פסק, הכול יבש, טיפה לא ירדה,

זהו רווח לי, התארגנת י,

והלכתי לנוח.

לצערי לא צילמתי

כי לא יכולתי

התובנות שלי הן: להיות קר רוח, להבין שזה המצב

ואיתו צריך להסתדר כי אין לנו ברירה אחרת!

מה נשאר לנו?

להמתין בצידי הדרך עד יעבור זעם?

והיו כאלה שכך נהגו...

אצרף תמונות מהאינטרנט

של קוחיה הודית