ביום שישי 18.08.23 צילמו סרט על מורשתי בכ"ס של פעם.

נפגשנו הצלם, יובל ואנוכי בחניה של ב"ח מאיר בשעה 9 על הבוקר.

יובל התחיל בצילומי אוירה כשאני מתאר את מה שהיה שם משנת 1956

ואז נכנסנו לחצר הבית בו גדלתי עד גיל 6.

הורי מכרו את הבית לזוג חברים, והאשה מתגוררת בו עד היום.

בשיחה מקדימה, ספרה של שאינה חשה בטוב,

ולכן עדיף שלא נכנס לביתה.

אך היא הפתיעה אותנו ויצאה לחצר.

כן, אתם יכולים להיכנס.

הבית המקורי היה קטן,

עם השנים הם הרחיבו את ביתם, אך החצר כמעט לא השתנתה.

הכול מקווה יופיע בסרט.

משם המשכנו לרחוב תל חי 17 לשם עברנו.

נסענו דרך הרחוב הראשי, ויצמן.

בדרך אני גם נוהג וגם מספר מה היה פעם. בעיר שהייתה עוד כפר.

ברחוב, תיארתי מה היה פעם, ואיך בילינו כל זמננו,

עד רדת החשיכה ברחוב.

קלאס, עמודו, קפיצה בחבל ועוד...

עשינו קומזיץ עם תפוחי אדמה שהיו בשדה ממול,

ולסירוגן בוטנים.

למטה יותר היתה רפת, וממול לביתי הייתה חצר גדולה,

בה גידלו החבשים, האתיופים של היום, תרנגולות חופש.

והייתה רק שלי המכשפה הסגולה,

עמי ותמי זוג תאומים, כמו בהגדות.

דרך ביתם היינו מגיעים אל גבעת הפרחים.

כלניות, נרקיסים, רקפות, וצבעוני מלך הפרחים עם כותרת דמוית כתר.

ואז הגענו לקולנוע עמל המיתולוגי,

שהיום מוזנח להחריד, היכן העיריה?

ואז אני אומר ליובל, בא לי לעשות סרט סטייל סינימה פרדיסימו.

יגאל נאור יהיה שחקן ראשי, ואני שחקן משנה ואולי אכתוב את התסריט.

הבמאי יהיה נדב המוכשר מאופקים.

משם המשכנו לבית של בני אברוצקי,

שכל בוקר הייתי אוסף אותו, בדרך לאוסישקין.

שם עשינו הפסקה קלה לתות ולאכול משהו.

ואז במעלה הרחוב לאוסישקין.

לא ידעתי למה לצפות והופתעתי שהוא כמעט לא השתנה מאז.

2 שורות של כיתות ועוד כיתות.

נכנסנו פנימה, זיהיתי את הכיתה שלי, ויצאנו לחצר.

גם שם מה שכן השתנה, הסביבה החיצונית.

נבנו בתי דירות ואת הגנים לא ראיתי.

הבמה המרכזית נותרה, מגרש הכדורגל גם,

נוסף כדורסל וסככת צל כמתבקש בימנו.

משם חזרנו לקולנוע עמל ועלינו לדירה של ליאור

שאתו אני מכיר דרך קורי אשכנזי.

מה אומר?

משפחה מדהימה!

אמא מרתניסטית וכמעט עיוורת, עובדת במלקת עיניים בב"ח מאיר.

3 ילדים מוכשרים ובית פתוח שיודע לארח הכי טוב.

פתחנו אלבומים ויובל החל מצלם ואני מספר על התמונות המדהימות.

זוכרים מי התחלנו לצלם, בשעה 9 בבוקר.

סימנו בשעה 6 בערב, כשהסצינה האחרונה כולה רגש.

באחת כל הרגש שבי התפרץ באחת.

דמעות זלגו מעיני אט אט, עד שפתיים,

ואני מלקק את הדמעות.

אחלה סיום, נפרדתי מיובל ושבתי לדירה, מקלחת להתרעננות.

ועתה ממתין לתוצאה הסופית בסבלנות ובסובלנות.

הכנות ובישולים לארוחת ערב.

ואני מרגיש קצת מותש, מתרשם ומדבר עם הילדים ונח.

למחרת אחרי קפה של בוקר בשבת שבתי הביתה.

עיף אך מאושר.