אתמול 4.09.2023 היה לי עוד יום מרגש עד לדמעות זולגות.

פגישה ראשונה בתחנת רכבת האוניברסיטה עם קורי אשכנזי.

אנחנו מכירים כמה חודשים, ואף עשינו פרק בפודקאסט.

קורי הוא על הרצף בתפקוד גבוה, ועובד כדיל ברכבת.

יש לו דירה משלו בכפר עידוד בנתניה, אותו מנהל ידידי אורי אברוצקי.

ואת משפחת אברוצקי אני מכיר מילדותי בכפר סבא של פעם.

עם בני ואבי למדתי ביסודי באוסישקין.

אגב, עשו עלי סרט על מורשתי, יום הצילום החל בשעה 9- 18 ארוך ומתיש בדיעבד.

ומשם לקחתי מונית לבית הקברות הצבאי בקרית שאול.

לעלות לקברו של מיכאל נוימן בעלה הראשון של אימי.

הגעתי לפני הזמן, ובתחנת דלק הלכתי לשירותים וקניתי מים לרוויה.

הלכתי לבית הקברות והמתנתי בצל,

לפתע מגיעה הילה אשת הקשר שלי מהצנחנים.

אתה רן? כן.

אז בוא נעלה לקבר, כולם כבר פה, והרב בדרך.

הלכנו אל הקבר ואני נרגש עם מנין של צנחנים בכומתות אדומות כמובן.

ואז הגיע הרב והחל הטקס.

הרב, נושא את ההספד אות אות, על פי שמו של מיכאל נוימן.

ואני לוחש לעצמי את הספד הרב בעיניים עצומות וגב זקוף וגאה.

ואז קיבלתי את הזכות להגיד קדיש על מיכאל שלא הכרתי.

הילה ביקשה מהרב לצלם אותנו, ויש תמונות עם כולם.

בתום הטקס ישבתי עם הצנחנים וסיפרתי על עצמי.

כחצי שעה ישבונו, והם הקשיבו בשקיקה, שאלו שאלות, ונענו כמובן.

ריגשתי אותם המון, ושיבחתי אותם, שיהיו צנחנים גאים, והם אכן גאים.

אחד הצנחנים העניק לי פתק שקיבל באותו יום,

ולאור הספור שלי, חשב שהוא מתאים לי.

החיל צדק!

ועל כך אכתוב פוסט בנפרד.

במשך שנים התקשרו כמה פעמים כל שנה, האם ברצוני לעלות לקברו של מיכאל, ועניתי לא.

השנה בעקבות פגישה עם צדי צרפתי אמרתי לעצמי,

השנה אני עולה לקברו.

3 ימים לאחר מכן, טלפון מהצנחנים ועניתי כן.

תרצה רב? כן.

תרצה מנין? כן.

קבענו תאריך, וקיימנו את המצווה,

והבטחתי שמעתה, כל שנה אעלה לקברו של מיכאל.

אגב מיכאל היה חתיך הורס וזמר מתחיל.

ואחיו, שמשון בר נוי ז"ל היה זמר מוכר וידוע.

הוא ששר את השיר "האיש שבקיר"

זהו, תם הטקס ונפרדנו לדרכנו.

המשכתי עם הילה לאוטובוס לתחנת רכבת,

ושם נפרדו דרכנו.

ואני מקווה שאפגוש אותה גם בשנה הבאה.