פיטר גרין

שם משפחתנו זהה, וזה החיבור שלנו, אנו מכירים שנים רבות.

מהזמן שהוא היה מתנדב באורים.

ימים יפים של תמימות ואושר

עם מתנדבות יפיפיות שמחפשות רק סקס וחופש.

לשם כך באו לישראל להתנדב בכייף.

בשלב מסוים פיטר עזב לעולם אחר בעיקר במזרח.

ואז נפגשנו בלונדון שם נולד ושם הוא גר.

לי היתה דירה של קרוב משפחה.

כל בוקר הייתי מקבל בקבוק חלב מזכוכית.

האם מסורת זו נמשכת, לא יודע.

טילנו קצת בלונדון המדהימה ליום אחד בלבד.

אני המשכתי לחגוג בלונדון ושבתי לארץ.

פיטר נולד עם פוליו, דגל אחת קצרה וכף רגלו מעווטת.

האם זה עצר אותו?

להפך, טיפס לביס קמפ באנפורנה לפחות 3 פעמים.

לבד עם בנו ינאי ועם אשתו, אותו סחב ודחך וכל הציוד על גבו.

אני הייתי שם ויודע כמה זה מורכב ומאתגר אך מתגמל.

פיטר גם שנים עשה טאי צ'י למען שלוה ורוגע כנראה.

סילביה ופיטר למרות הניגודיות הקוטבית בין לבין

היא ארגנטינאית לוחמת ללא פשרות, דם חם של ארגנטינה

והוא אנגלי קר רוח בערך.

במלחמת פוקלנד הייתי לועג להם והם בשלהם.

אוהבים בע"ח תמיד היו ויהיו. תוכים מדברים.

מחקים צלצול טלפון, מקללים את השכן עד שעבר לבית אחר.

כלבים גם, היום יש 3, דגים באקווריום ומה עוד?

בעבר יצרתי להם ויטראז'ים בחלונות.

וכשעברו לבית קרקע פיטר שתל אותם בחומה שמקיפה את הבית.

לפני כמה ימים פנתה אלי חברה חדשה שראתה אותן יצירות והתלהבה.

עוד מעט מתחילה לבנות בית בשכונה חדשה, היא רוצה גם ויטראז'ים,

ואף תציע לכל השכונה.

והיום פיטר ממרום גילו 70 עדיין עובד עבודה פיזית בגינון.

מבלים עם הנכדים הרבים שהם כה אוהבים.

שכנראה יהיו מוכשרים מהם פי הרבה מונים.

כי זו האבולוציה של האדם.

כל דור ודור משתבח ועולה על מולידו.

מעניין מה הם עוד ימציאו לנו ולעולם,

האם אהיה עדיין כאן?

כנראה שכן...

נכון פיטר.