שִׁירִים רוֹשְׁמִים © רן גרין

שִׁיר הוֹגֶה וְיוֹצֵר זֶהוּת,
נִרְשָׁמִים בִּידֵי מְשׁוֹרְרִים.
הַאִם הֵם כָּאֵלֶּה חֲשׁוּבִים?
וַדַּאי, כִּי הַמֵּבִין יַחְכִּים,
וְגַם הַשִּׁירִים לָעַד נוֹתָרִים.

שֶׁנַּעֲשֶׂה סֵדֶר בבאלגן?
הַאִם הַשִּׁירִים אֶת עַצְמָם רוֹשְׁמִים?
כֵּן, וַדַּאי!
אַךְ גַּם הַמְשׁוֹרֵר הַיָּחִיד,
וְגַם הָרַבִּים,
שֶׁהַמְּבִינִים וְקוֹרְאִים אוֹתָם,
הֲמוֹן אוֹהֲבִים.

וְקוֹרְאִים בַּשִּׁירִים
הָרְשׁוּמִים.
אַךְ עַל אֱמֶת, שִׁיר אֵינוֹ יָכוֹל לִרְשֹׁם,
אֶת עַצְמוֹ וְאֶת הַשִּׁירִים הָאֲחֵרִים.
הוּא חַיָּב אֶת יָדָם הַקּוֹלַחַת שֶׁל הַמְּשׁוֹרְרִים,
וְשׁוּב, אוֹתָם הַמְּבִינִים אוֹהֲבִים.

וּלְסִכּוּם,
הַשִּׁירִים
נִרְשָׁמִים.