צְפַת © רן גרין

פַּעַם פַּעַם כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד,
כָּל חֹפֶשׁ גָּדוֹל נָסַעְנוּ לִצְפַת.
בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית עָצַרְנוּ,
הוֹשַׁטְתִּי מִמַּעַל יָדִי,
לִקְטֹף מְכוֹנִיּוֹת צַעֲצוּעַ.
פָּשׁוּט, כָּךְ הֵן נִרְאוּ לִי,
וְחָפַצְתִּי בָּהֶן לְמִשַּׂחֲקִי.
וְאָז בָּאנוּ בְּצֵל קוֹרָתָהּ שֶׁל רוֹזָה סָבָתִי,
וּשְׁמָהּ נוֹלַד טֶרֶם רוֹזָה רוֹזָה הַשִּׁיר.
וּמִן הַבְאֵר שֶׁבֶּחָצֵר מַיִם שָׁאַבְתִּי.
אֲבָל אֵיךְ, עִם מָה?
כַּמּוּבָן, עִם דְּלִי.
יָרַדְנוּ וְעָלִינוּ מַדְרֵגוֹת,
אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת הָאֲרִ"י הַסְּפָרַדִּי.
שָׂם צָמוּד הָיָה גַּם בֵּית סָבָתִי,
מִמֶּנּוּ נוֹתְרוּ מַדְרֵגוֹת וְקִיר אַלְמוֹתִי.
וְיוֹם אֶחָד רוֹאֶה בַּחֲזוֹנִי,
מוּזֵאוֹן לְמוֹרֶשֶׁת.
לְמִי הַמּוֹרֶשֶׁת רֹנִּי?
לְמוֹרֶשֶׁת הָאֲרִ"י.
כָּל הַכָּבוֹד רָנִי,
אַלּוּף שֶׁלִּי.