top of page
מַסּוֹקִים © רן גרין
קָשֶׁה קָשֶׁה, וְיוֹתֵר קָשֶׁה,
לִשְׁמֹעַ מַסּוֹקִים חוֹלְפִים בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת.
חוֹלְפִים מֵעָלַי בַּדֶּרֶךְ לָרְצוּעָה,
וּמִשָּׁם שָׁבִים לְסוֹרוֹקָה.
סִי, סִי, סִי, מַסּוֹק...
הַאִם יֵשׁ חַיָּלִים פְּצוּעִים,
אוֹ שֶׁמַע, גָּרוּעַ יוֹתֵר, הֲרוּגִים?
גַּם אֵלֶּה, וְגַם הֲרוּגִים,
לִבִּי דּוֹאֵב וּבוֹכֶה עַד אֵין סוֹף.
סִי, סִי, סִי, מַסּוֹק...
הַמַּסּוֹקִים מַרְעִישִׁים,
הַפְלוֹפְלוֹרִים, בִּיעָף מִסְתּוֹבְבִים.
אוֹתִי כֻּלִּי, מַכְאִיבִים,
מָתַי, מָתַי, יַגִּיעַ קֵיצָם שֶׁל הַיָּמִים הַקָּשִׁים?
סִי, סִי, סִי, מַסּוֹק...
מִי יִתֵּן וֶאֱלוֹהַּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם,
יְחַסֵּל בְּעַצְמוֹ אֶת הָאוֹיְבִים.
לוּ יְהִי, תִּקְוָתֵנוּ טֶרֶם אָבְדָה,
תֵּן שָׁלוֹם אֵלִי, עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּבָרָקִיעַ הַשְּׁמֵימִי.
סִי, סִי, סִי, מַסּוֹק...
bottom of page