מַזַּל דָּגִים © רן גרין

דַּיָּג אוֹהֵב דָּגִים?
אוּלַי, כִּי הֵם טְעִימִים.
הֵם גַּם לָנוּ בְּרִיאִים,
וְאֵנֶרְגִּיָּה לָנוּ נוֹתְנִים.

אָז מַזַּל שֶׁיֵּשׁ בָּאוֹקְיָנוֹס דָּגִים,
הֵם שׂוֹחִים וְשׂוֹחִים, וְאוֹתָם דָּגִים.
גַּם הַפֹּעַל וְגַם הֵם אוֹתוֹ אִיּוּת לַשְּׁנַיִם,
הֵם כְּנִרְאָה זֶה עִם זֶה מִתְכַּתְּבִים.

אֲנִי שׁוֹר גֵּאֶה,
וּמָתַי בָּא דָּגִים.
גָּלוּ לִי, הַאִם לְפָנַי,
אוֹ שֶׁאַחֲרַי?

מִי שֶׁיּוֹדֵעַ,
תְּיַדַּע אוֹתִי,
חָלוּק אִתִּי,
גַּלֵּה לִי.