הֲגָדַת הַבְּאֵר © רן גרין

עָמֹק עָמֹק בַּבּוֹר,
שׁוֹכֶבֶת גּוּפָהּ בְּשָׁחֹר.
הִיא הָיְתָה הַגָּדָה,
שֶׁנָּתְנָה אֶת כָּל כֻּלָּהּ.

שׁוֹכֶבֶת בִּמְנוּחַת עוֹלָמִים,
אֲפִלּוּ הוּא שֶׁבַּמְּרוֹמִים אֵינוֹ בַּמַּצִּילִים.
בְּאֵר עֲגַלְגַּלָּה עַד מַעֲמַקִּים,
יָרְדוּ לְמַטָּה צוֹלְלִים.

עָטְפוּ אוֹתָהּ בְּתַכְרִיכִים,
בְּכָל מִינֵי צְבָעִים.
לְפָאֵר אֶת מוֹרַשְׁתָּהּ לְעוֹלָמִים,
שֶׁתִּהְיֵה לָעַד בַּמַּרְשִׁימִים.

כָּךְ קִבַּע אֱלֹהִים,
אֶת שֶׁלּוֹ הָאֲהוּבִים.
וְכָךְ לְלֹא שֵׁם, אַךְ הָמוֹן אִזְכּוּרִים,
הָפְכָה לְהַגָּדָה לִטְרִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים.