כְּמַעֲיָן הַמִּתְגַּבֵּר/ רן גרין

לְעֵינֵי כָּל זָקֵן וָטַף

אֹשֶׁר עַד פִּיּוּטִי וְאִיּוּר.

כְּמַעֲיָן הַמִּתְגַּבֵּר שׁוֹפֵעַ

שִׁיר וְגִיל רֻנְּנוּ פִּזְמוֹן.

רָנִּי שֶׁלִּי רָץ אֵלָי

יַלְדוּתוֹ עֵדַי בַּגְרוּתוֹ.

תְּפִלַּת עוֹלָם

בְּרַחֲבֵי הַאֵין סוֹף.

אֵין קֵץ לַתְּשׁוּקָה גְּדֻלָּה

אֵין סוֹף לְאַהֲבָה טְהוֹרָה.

מִיַּלְדוּת עֲדֵי בַּחֲרוֹת

תָּמִיד הָיִיתָ יֵשׁ אַלִּיפוּת.

שָׂא בְּגָאוֹן וּבְכֹחַ רָצוֹן

נָתִיב נָהִיר אֶל עֶבְרֵי חָזוֹן.

מֵעַיִן הַשֶּׁפַע בְּמֹחִי

נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי הָמוֹן.

תֵּן תָּעֹז

אָנָּא לִי מְחוֹז?

שִׁירִי הוּא קָצַר

יֶשׁ לִי זְמַן

יֵשׁ לִי מַעֲיַן.

שִׁיר וְגִיל רֻנְּנוּ פִּזְמוֹן.