כחבר קבוץ אורים, שבעוטף עזה. ליבי דואב ובוכה.

בגלל כל: החטופים, הנרצחים והפצועים.

חיילים ואזרחים תמימים.

תינוקות שנאנסו, זה בלתי נתפס.

אני רן גרין, נע ונד בין פרדס חנה לגבעת חביבה, ואז לאורים.

ובאורים, יש המון חיילים וגם חילות.

חלקם נכנסו לעזה, או שמתכוננים לכניסה.

הם לנים ב: גני ילדים, באולם שלנו, בבית על הגלגלים,

באורחן "מאנדרא", כוללות, בפאב שלנו "המפלט האחרון" ועוד...

וכאילו המפלט האחרון מסמל את המלחמה הארורה,

שם החילים מוצאים מרגוע, ומפלט מהלחימה בעזה.

ואם כל זאת, חזרו לעבוד על התשתיות לשכונות החדשות באורים.

צילמתי בווידאו את כל המתואר בפוסט זה.