ים כחול, שלווה הירואית.

מראש הנקרה ועד אכזיב.

ים כחול,

ים של שלווה,

רחוק, קרוב,

אל תכלת השמיים.

נקיקים מסולעים,

דגיגים משכשכים,

אני ונשמה טהורה.

סוער שם בחוץ,

ואני במרחבי האין סוף.

שח ומחייך אל החיים היפים,

מאושר, מהלך, מדלג מסלע,

אל מליחים צלולים,

רטיבים וצוננים ביום חם שם בחוץ.

רועש, פוגע, צובע אדום,

אש סכנה, רחוק באפלה,

בועטת בטלטלה,

אומה כולה, אינה יודעת נפשה משבר המועקה.

ואני רק לסייע באתי,

לתת כתף ולנוח בחן הבריאה.

במקום בו יד רשעה,

אינה משיגה חלחלה.

עוד רגע, תם ונשלם,

העולם כולו בוש ונכלם.

ואני עדיין ברומו של עולם,

בשיח של אורים ותומים,

עם ידידים קרובים

וגם לא מוכרים,

בשיח אל החיים הטובים.

על עזרה ונתינה,

מתנת אל מבורכה.

ואני כבר בהרעשה,

מחוזק מהשלווה,

ממשיך באהבה אל,

יפי היצירה,

של בורא עולם.