ובהמשך ישיר לאתמול, כמה מפתיע...

זה קרה, מה שצריך לקרות. בשיחה אחת עם אדריכל יקר, דברים מתחילים להסתדר, אני אחבר אותך ישירות לאדריכלית, שאמונה על הפרויקט. פרויקט, שעבורי משמעותי ומהותי עבורי, כי כל מטרתו, לתמוך ולחבק, לאהוב ולסייע. באמצעות עיצוב למחלקות, חדרי אישפוז ושיקום, טיפול נמרץ וגם במרחב הציבורי, של בית חולים שיקומי "עלה נגב"- נחלת ערן. זה קרה כי, אני רץ למרחקים ארוכים! כי עצם הכוונה והאמירה שלי הזו, גורמת לתוכניות שלי להתממש.

ובנוסף מייל שקיבלתי אתמול, בנוגע למיזם אמנותי מטורף, מייל שחיכיתי לו כמה ימים, מחזיר אותי לטפל גם בו.

וכל זאת תוך כדי התעסקות בדברים כבדי משקל וכסף שמעיקים עלי, גוזלים זמן יקר מפז, וממשיכים להטריד את מנוחתי.

והיות ואני כולי חיובי מכל בחינה ומבט, צפו להמשך ביום א', יום בו יש פגישה ועוד פגישה בנוגע לעלה נגב-נחלת ערן. והיות וכל יום צופן בחובו עוד ועוד הפתעות טובות, אני רץ קדימה, גם פיזית בשדות הנגב. שדות שלפעמים גם נשרפים, בניגוד חריף לחלומות שלפעמים גם מתגשמים. ראו אותה על הספסל, יושבה בדד, לאחר השריפה הגדולה. האם, כי זה בנגב ולא בתל אביב, זה פחות כואב לעם שאנו? תרגישו חופשי להגיב, ולהפיץ הלאה...