top of page

אמש בשיות הערב המוקדמות, שמעתי שירה חזקה מביתי.





נמשכתי לשם, כאילו מישהו כיוון אותי לשם.

100 מטר מביתי, הגעתי לבית על הגלגלים.

בית שבימים רגילים של שלום,

מאכלס בסופ"ש ילדות/ים ונערות/ים עם מוגבלויות קשות.

כדי לתת להוריהם חופש וגם לילדים/ות.

הגעתי למקום, זמר שר שירים חסידיים,

ואני מצטרף אליהם בשירה סוחפת.

חברתי אל הרב שאירגן את האירוע.

שלמה הרמן שמו, והוא ירושלמי.

כמובן שהזמנתי אותו לתערוכה, בה אני משתתף.

ואם אתם שואלים היכן?

בבית המשפט העליון בירושלים, כמובן.

והוא אכן יגיע, וכבוד הוא לי.

נשוב לאירוע.

רקדתי ושרתי עם החילים.

בסוף קיבלתי את המיקרופון מהזמר,

ונשאתי דברים מלאים רגש.

כולם מחאו כפיים.

לצערי לא צילמו בווידאו את הקטע הזה.

אז על מה דיברתי?

על הקרב הכי קשה במלחמת לבנון הרושנה,

בסולטאן יעקוב.

הייתי טען קשר בטנק של ס"מפ.

והוא אמר לי,

רן, רד מהטק,

תעלה את הפצועים וההרוגים על הגחון, ונטוס לתאג"ד.

ירדתי מהטנק ללא נשק, ובמצבים כאלה מקבלים כוחות על.

3 סבבים כאלה עשינו, ירו עלי, בין הרגלים,

ושום כדור לא פגע בי.

השגחה אלוהית!

גם במחלות, הייתה נוכחת יד אלוהים.

בנובמבר 18בתחילת ריצה חשתי משהו בליבי.

שבתי לביתי, התקלחתי, והלכתי למרפאה.

האחות, ישר זיהתה, הזמינה אמבולנס לסורוקה.

שמו לי סטנט, ושבתי אחרי יומיים לביתי.

בינואר 19, היה ספור מורכב יותר.

ביום א', חשתי על הפנים, סטייל הזמן של הקורונה. 

לקחו אותי לרפואה דחופה ביום א' לאופקים.

הרפאה שלחה אותי באמבולנס לסורוקה.

במיון עשו חי סי,טי ללא יוד,

לכן לא ראו את הגידול במוחי.

ביום ד' מצבי החמיר והגעתי שוב למיון.

למזלי אותו רופא, היה במיון גם הפעם.

כשראה את עיני הימנית סגורה לגמרי,

הבין את העניין.

אינפוזיה עם הרבה נתר, והתאוששתי.

תפקידו של הנתרן בגוף,  

פיקוד החשמלי של כל האיברים בגוף.

משמע, אין נתרן, אין חיים! 

מי שהציל אותי הוא, יואל בן 95 היום, שבקושי רואה.

אבל הוא ראה , מה שהרופאים לא ראו.

אגב, אם הייתי מאחר למיון ב 5 דקות, לא הייתי פה היום.

שוב יד אלוה שבשמים.

נשוב למסיבה העליזה של החילים.

אחרי הדברים שנשאתי בפני כל הנוכחים,

הצטרפתי לשירה ולריקודים.

ובסוף הצעתי לשמר,

לשיר את השיר "הללויה" של ליאונרד כהן.

שיר לדעתי השיר של המלחמה הארורה,

שאנו חווים עתה.

וכך היה.

לחצו על הקישור למטה לצפות ב"הלוליה".

בסרטון נוסף אני רוקד ושר עם החילים וכולם.

שוב לחצו על הקישור.

תהנו, תייגו, תפיצו ברבים, ואף תגיבו.

תודה מראש.

And no more war

 תודה רבה לכל מי שהיה נוכח באירוע, לרב המקסים,

שאגב רתמתי אותי לשיקום ביתה של אימי ז"ל,

שצמוד לב"כ "האר"י הספרדי" בצפת.

דודי תרם את השטח לב"כ.

והחלום שלי לשקם את הבית,

ולהפוך אותן למוזיאון,

למורשת של האר"י הקדוש.                        

 

 

Comments


bottom of page